בין כל ההתרחשויות שיפרה חוותה חוויות מרגשות ובלתי נשכחות, ממש כאלה שמרגשות אותך בכל פעם שאתה נזכר בהן!:" יום אחד אימי נסעה לבקר משפחה בתל אביב, כשרצתה לחזור אל מחנה העולים השעה הייתה 5 בצהריים ובשעה כזאת לא היו אוטובוסים, אימי לא הגיע והייתי בטוחה שהיא נטשה אותי. כל הלילה ישבתי לבד ובכיתי, לא היה אור באוהל ופחדתי. ולמחרת ב-6 לפנות בוקר אימי הגיע וראתה אותי בוכה.
היא ספרה לי את המקרה וכבר קיבלתי את זה אחרת.
אחרי 4 חודשים העבירו אותנו לצריף עם כמה משפחות וכל משפחה מארץ אחרת, כדי להחליף בגדים היינו צריכים שיחזיקו לנו את השמיכה בשביל שתהיה לנו פרטיות להחליף בגדים, הסוכנות הייתה נותנת דירות למשפחות שלמות שבאו בכל רחבי הארץ, אנחנו לא קיבלנו דירה כי המשפחה עדיין לא הצטרפה אלינו."
נועה לוי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה