בפגישה שלנו סיפרה לי שיפרה על זכרונותיה מבירות,
לפניכם קטע על ה"זכרונות האחרונים מבירות":
"נולדתי בבירות בשנת- 1936. בת שלישית במשפחה. גרנו ברובע הנוצרי, בבית דירות מפואר. לאמא שלי היו משרתות.היא אף פעם לא החזיקה תינוק על הידיים או הלכה עם עגלת תינוק ברחוב, למרות שהיינו חמישה ילדים בבית. הוריו של אבא שלי ויתר בני המשפחה גרו בבניין ברובע היהודי. אבי החליט לעבור לגור ברובע הנוצרי כי זה היה הרובע הכי נחשב והכי יוקרתי.
ברובע הנוצרי גרו האנשים הכי עשירים והחשובים במדינה, כולל ראש הממשלה. כל בוקר יכולנו לראות את טקס הנפת הדגל הלבנוני בחצר הבית שלו. גרנו בין נוצרים. היהדות שלנו לא היוותה שום בעיה.
למדתי בבית- ספר האליאנס הישראלי. שלוש שפות, צרפתית עברית וערבית.
בבית הספר הקפידו מאוד שהשפה העיקרית והרישמית תהיה צרפתית.
בהפסקות היו שולחים אחרינו שומרים לבדוק אם אנחנו הבנות, לא מדברות בינינו שפה אחרת. בבית הספר לבשנו תלבושת אחידה.אני הייתי תמיד ילדה גנדרנית ואוהבת להתלבש יפה. היה לי שיער מאוד ארוך. הייתי עושה צמה ארוכה והולכת עם סרטים גדולים בשיער.
אבא שלי היה סוחר של בגדים וגלנטריה. הייתה לו חנות והיינו מאוד עשירים. הוא היה הראשון שקנה רדיו וכל השכנים באו לראות את הפלא הזה...
איך מתוך קופסא ענקית אפשר לשמוע מוזיקה וקולות.
הוא גם היה בין הראשונים שקנה מכונית. אבל אף אחד לא ידע לנהוג...
אבא שלי שכר נהג. רק הנהג ידע להפעיל את המכונית המפוארת ולנהוג.
פעם כשאבא שלי רב עם הנהג, הנהג עזב את הרכב ויצא מתוכו.אנחנו הילדים נכנסנו להסטריה והתחלנו לבכות.חשבנו שהמכונית יכולה לנסוע גם בלי הנהג ומאוד פחדנו.
ביירות נקראה שוויצריה של המזרח התיכון. הגיעו אליה תיירים רבים מכל העולם. זאת הייתה עיר יפה עם מנטאליות מערבית. גם עשירי ארצות ערב,וגם תיירים בפלשתין. התיירים הגיעו כדי לטייל בערים ולעשות סקי.
את כל תקופת הקיץ היינו מבלים בערים. המשפחה הייתה שוכרת דירה באיזור כפרי. כל הקיץ היינו משחקים בחוץ.ממציאים משחקים והיינו מאוד אוהבים להיות שם.אבא שלי, כמו רוב הגברים, היה מגיע רק בסוף היום."
נועה לוי
לפניכם קטע על ה"זכרונות האחרונים מבירות":
"נולדתי בבירות בשנת- 1936. בת שלישית במשפחה. גרנו ברובע הנוצרי, בבית דירות מפואר. לאמא שלי היו משרתות.היא אף פעם לא החזיקה תינוק על הידיים או הלכה עם עגלת תינוק ברחוב, למרות שהיינו חמישה ילדים בבית. הוריו של אבא שלי ויתר בני המשפחה גרו בבניין ברובע היהודי. אבי החליט לעבור לגור ברובע הנוצרי כי זה היה הרובע הכי נחשב והכי יוקרתי.
ברובע הנוצרי גרו האנשים הכי עשירים והחשובים במדינה, כולל ראש הממשלה. כל בוקר יכולנו לראות את טקס הנפת הדגל הלבנוני בחצר הבית שלו. גרנו בין נוצרים. היהדות שלנו לא היוותה שום בעיה.
למדתי בבית- ספר האליאנס הישראלי. שלוש שפות, צרפתית עברית וערבית.
בבית הספר הקפידו מאוד שהשפה העיקרית והרישמית תהיה צרפתית.
בהפסקות היו שולחים אחרינו שומרים לבדוק אם אנחנו הבנות, לא מדברות בינינו שפה אחרת. בבית הספר לבשנו תלבושת אחידה.אני הייתי תמיד ילדה גנדרנית ואוהבת להתלבש יפה. היה לי שיער מאוד ארוך. הייתי עושה צמה ארוכה והולכת עם סרטים גדולים בשיער.
אבא שלי היה סוחר של בגדים וגלנטריה. הייתה לו חנות והיינו מאוד עשירים. הוא היה הראשון שקנה רדיו וכל השכנים באו לראות את הפלא הזה...
איך מתוך קופסא ענקית אפשר לשמוע מוזיקה וקולות.
הוא גם היה בין הראשונים שקנה מכונית. אבל אף אחד לא ידע לנהוג...
אבא שלי שכר נהג. רק הנהג ידע להפעיל את המכונית המפוארת ולנהוג.
פעם כשאבא שלי רב עם הנהג, הנהג עזב את הרכב ויצא מתוכו.אנחנו הילדים נכנסנו להסטריה והתחלנו לבכות.חשבנו שהמכונית יכולה לנסוע גם בלי הנהג ומאוד פחדנו.
ביירות נקראה שוויצריה של המזרח התיכון. הגיעו אליה תיירים רבים מכל העולם. זאת הייתה עיר יפה עם מנטאליות מערבית. גם עשירי ארצות ערב,וגם תיירים בפלשתין. התיירים הגיעו כדי לטייל בערים ולעשות סקי.
את כל תקופת הקיץ היינו מבלים בערים. המשפחה הייתה שוכרת דירה באיזור כפרי. כל הקיץ היינו משחקים בחוץ.ממציאים משחקים והיינו מאוד אוהבים להיות שם.אבא שלי, כמו רוב הגברים, היה מגיע רק בסוף היום."
נועה לוי
