יום חמישי, 28 בינואר 2010

בשיעור האחרון שיפרה הביאה שועל שהיה מזכרת מאימה, ובאחת מהתמונות ראינו אותה לובשת אותו.
השועל היה כבן 80 שנה!לא האמנתי, פעם אחת אני רואה את אימה לובשת אותו בתמונה שחור לבן, ופתאום אני רואה שועל אמיתי!, רק בזווית קצת שונה ממה שאנחנו רגילים לראות אותו.



נועה לוי

רקע לנושא העליה לארץ

בשיעור האחרון אני ושיפרה חיפשנו מידע על הרקע של העליה לארץ, והנה לפניכם המידע שהוצאנו:

'' עלייה, או עלייה לארץ ישראל, הוא מונח שציין מאז ומתמיד את הגירתם (או חזרתם או בואם) של בני עם ישראל לארץ ישראל, בין אם בקבוצות (קטנות או גדולות) ובין אם כיחידים.
ההעפלה מארצות המזרח היא פרק העלייה הבלתי חוקית (מבחינת שלטונות המנדט הבריטי) ממדינות ערב לעבר ארץ ישראל, בעיקר בדרכי היבשה.
טווח הזמן בו התקיימת עלייה זו נמדד החל מפרסום הספר הלבן הראשון ביוני 1922, שהגביל את העלייה היהודית לארץ, ועד הכרזת המדינה במאי 1948. קיים קושי רב בתיחום ממדי העלייה, אולם מעריכים כי בדרך זו הגיעו לארץ כ-12,000 יהודים.
העולים נחלקו לשתי קבוצות עיקריות: בני עדות המזרח מקהילות ארצות ערב מצד אחד, ויהודים מאירופה, אשר הגיעו בדרכי היבשה דרך ארצות הבלקן למדינות ערב ומהן אל ארץ ישראל, מן הצד השני. חלקם של היהודים האירופאים היה גדול יותר עד ראשית מלחמת העולם השנייה, אולם במהלך המלחמה ואחריה עלה מספרם של יהודי המזרח. ''

נועה לוי

שאלות ותשובות

בשיעור האחרון ערכתי מספר שאלות, ושיפרה בחרה שאלה שעליה ענתה:

'' איך למדת את השפה העברית בארץ ?
בבית הספר אליאנס שבבירות למדתי עברית שעה בשבוע, אז כשעליתי לארץ ידעתי קצת עברית, ובזכות זה שידעתי לקרא עברית התחלתי לקרא כל פיסת נייר שהייתי מוצאת וזה היה עוזר לי ללמוד עברית.
רציתי ללמד את עצמי עברית, אז התחלתי לחבר אותיות ולאט לאט למדתי את השפה.
עם הזמן הוציאו עיתון למתחיל, עד אז שיפרה כבר ידעה עברית והעיתון היה בשבילה כמו תרגול.''

נועה לוי

הסבר לעבודת החקר

בלמידת החקר, שיפרה בחרה בנושא העליה ומספרת מדוע היא בחרה בנושא:

'' נולדתי בבירות, עליתי לארץ בשנת 49 אז העלייה לארץ הייתה בלתי לגלית.
עליתי עם אמי, הדרך הייתה מאוד מסוכנת ומלאת מוקשים,וזאת הייתה חוויה בלתי נשכחת.''

נועה לוי

יום רביעי, 20 בינואר 2010

הילדות של שיפרה

שיפרה מספרת לי על ילדותה:
"אני באתי מבירות שבלבנון, באתי מבית עשיר והייתי ילדה שלא היה חסר לה כלום.
אהבתי את הבית ספר שמו היה "אליאנס" הוא היה בית ספר יהודי, הייתי משחקת שם תופסת., בהפסקות השפה היחידה שהיה מותר לדבר בא הייתה צרפתית , בשעות הפנאי הייתי לומדת עם החברה שלי.
לא הייתי בתנועת נוער בגלל גילי הצעיר."

נועה לוי

יום חמישי, 14 בינואר 2010

ראיון עם שיפרה


בשיעור האחרון ראיינתי את שיפרה, וגילינו יחדיו עוד סיפור חיים מרתק:

''לימודים בבית הספר

1) בית הספר אליאנס היה בית ספר יהודי שהיה ברובע היהודי, שהיה יסודי ותיכון. שיפרה למדה יהדות בשפה הצרפתית, מקצוע היהדות היחידי שלימדו היה תנ''ך, ובכלל את השפה העברית למדו פעם בשבוע.
2) לא הכניסו דתות זרות לבית הספר, בית הספר אליאנס היה ליהודים בלבד!
3) אוכלוסיית התלמידים בבית הספר אליאנס, רובם היו במצב טוב ובודדים הקהילה עזרה לשלם סחר לימוד.
4) הקשר בין תלמידי בית הספר היה מאוד חזק והיו ביקורים ובאופן קבוע הייתה לשיפרה חברה ששמה היה דיאמונטה ויש בניהן קשר חזק עד היום הזה.
קהילת בירות

1) בין היהודים והלא יהודים היו יחסי שכנות טובים ואף טובים מאוד, בשנת 1934 לשיפרה היו שכנים פלשתינים ערבים מוסלמים ומאוד עשירים שברחו מישראל לביירות בזמן המלחמה והתגוררו בית מול ביתה של שיפרה, המשפחה הייתה מאוד עשירה ושם המשפחה שלהם היה ''כינען'' היו להם בן ובת שאיתם המשפחה התיידדה.
משפחת סקבה (שם המשפחה של שיפרה לפני חתונתה) לא ידעה כי הם מוסלמים.
השכנים היו מבקרים אותם באופן קבוע, הם היו בלבוש מאוד אירופאי לכן הם לא שמו לב. עד שיום אחד אח של השכן הגיע מפלשתין ומשפחתה של שיפרה הגישה לו משקה חריף, האח סירב וכך גילו שמשפחת כינען מוסלמים.
2) הקהילה היהודית בבירות דאגה למשפחות העניים, גם למזון גם ללבוש וגם לבתי הספר. דאגו להם כמו כל התלמידים לתלבושת אחידה וכך בבית הספר לא הרגישו שהם נתמכים על ידי הקהילה היהודית.
3) הנשים בבירות לא היו עובדות, לא בבית ולא בעבודה רגילה. היו להם משרתות שהיו עושות הכל בשבילם. מעבודות ניקיון עד טיפול בילדים. הנשים היו מעבירות את זמנן בקבלות פנים אחת של השנייה.
4) המבוגרים בבירות תמיד היו נתמכים בילדים, ומעמדם היה טוב מאוד.''

נועה לוי

יום רביעי, 6 בינואר 2010

בבית הכנסת הגדול


בפגישתנו האחרונה ספרה לי שיפרה סיפור חדש ומפתיע.
היא סיפרה לי על בית הכנסת הגדול בבירות שהיה ברובע היהודי ובמפגש הזה גיליתי שיפרה חדשה.
הסתכלנו על תמונות מבירות בגוגל ושיפרה תיארה לי מה בתמונה והביעה זיכרונות אחרונים מבירות.
"בבית הכנסת הגדול היו מתפללים בשבתות ובחגים ועורכים חופות רק שם.
זה היה היכל גדול מאוד בו היו מתפללים קומה שנייה לנשים וקומה ראשונה לגברים,
בית הכנסת יכול להכיל מ-800 עד 1000 גברים ונשים.
בית הכנסת נמצא ברובע היהודי.
לרובע היהודי קראו 'וואדי', בחגים היינו מבקרים שם ומתפללים. לפני החגים היו קונים מקומות ישיבה ובחגים כל אחד היה יושב במקום שהזמין.
בבית הכנסת הייתה מקהלה עם חזן שהם התפללו בחגים לפני הקהל וגם בעריכת חופה לזוג שנישא.
הקהילה בבירות הייתה מסורתית , בין בני הקהילה היו קשרים , דודי היה רב הקהילה שקראו לו אליהו זיתוני
."

נועה לוי